קבוצה מגוונת של חומרים, טבעיים או מלאכותיים, הנבדלים זה מזה בהרכבם הכימי, במנגנון הפעולה שלהם ובחוויות שהם מעוררים. למרות השוני – לכל החומרים הפסיכדליים היכולת לעורר שינויים זמניים אך עוצמתיים בתודעה – שינויים המתבטאים בדפוסי חשיבה, ברגש, ובאופן שבו האדם תופס את עצמו ואת עולמו.

​

נהוג לסווג את החומרים הפסיכדליים למספר קבוצות עיקריות:
קלאסיים: פסילוסיבן, LSD, DMT, מסקלין, אייוסקה 
דיסוציאטיביים: קטמין, PCP
אמפתוגנים: MDMA

​

כל אחת מקבוצות אלה פועלת באופן שונה, אך כולן מעוררות עניין בשל הפוטנציאל לשינוי עמוק במצב התודעה והמוח, ההשפעות הרחבות שלהן על מוח האדם ועל החוויה האנושית.

המחקר המדעי בתחום הפסיכדליה החל כבר בשנות ה־50 של המאה ה־20, אז גילו חוקרים עניין גובר בהשפעותיהם של חומרים כמו LSD, פסילוסיבין ו-MDMA על הנפש וההתנהגות. תוצאות ראשוניות הצביעו על השפעות חיוביות, ועוררו תקווה מסוימת לגבי שילובם בטיפול נפשי.

​

עם זאת, בעקבות שינויים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים שהתחוללו בשנות ה-70, בעיקר בארצות הברית, הוחלט להחמיר את הרגולציה על חומרים פסיכדליים והם הוגדרו כחומרים מסוכנים ללא ערך רפואי מוכר. מהלך זה הוביל לעצירה כמעט מוחלטת של המחקר הקליני בתחום למשך מספר עשורים.

​

בשני העשורים האחרונים אנו עדים לתחייה של המחקר הפסיכדלי, אשר זוכה להכרה גוברת בקהילה המדעית, ונמצא במוקד של עניין אקדמי, רפואי וחברתי מתחדש. גם בישראל ניכרת בשנים האחרונות התעוררות, כאשר המכון לחקר הפסיכדליה הוא הראשון מסוגו בארץ שנוסד לצורך קידום שיטתי, מבוקר ובין-תחומי של התחום. מוסדות אקדמיים ורפואיים בישראל מקדמים כיום מחקרים בחומרים פסיכדליים כדי להבין את הפוטנציאל הטיפולי של חומרים אלו במצבים נפשיים מורכבים.

ברמת ההשפעה המוחית

מרבית החומרים הפסיכדליים פועלים בעיקר על מערכת הסרוטונין במוח – מוליך עצבי המעורב בוויסות מצב הרוח, התפיסה והחשיבה. ההיקשרות לקולטנים של סרוטונין גורמת לשינוי זמני בפעילות המוחית, במסגרתו חלה החלשה של ערוצי תקשורת מוחיים קיימים, לצד הגברה של תקשורת לא שגרתית/טיפוסית בין אזורים שונים במוח. מעין ״אתחול״ מוחי…

בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שחומרים פסיכדליים עשויים לעודד גמישת מוחית, קרי יכולתו של המוח ליצור קשרים עצביים חודשים. שינויים אלו, שנצפו הן בבעלי חיים והן בבני אדם, עשויים להסביר מדוע חוויות פסיכדליות מבוקרות פותחות פתח לעיבוד רגשי עמוק/משמעותי, לשינוי פרספקטיבה – ולעיתים גם ליצירת תשתית ביולוגית/מוחית לשינוי נפשי ממושך.

 

ברמת החוויה הנפשית והפסיכולוגית

משתתפים  במחקרים רבים מדווחים על חוויות תודעתיות עוצמתיות – הכוללות תחושת חיבור לעצמי ולאחר, שחרור רגשי, התמודדות מחודשת עם זיכרונות עבר. בחלק מהמקרים מתוארת גם חוויה "מיסטית" או טרנסצנדנטית המלווה משמעות אישית עמוקה. חוויות אלו נתפסות לרוב כבעלות ערך טיפולי, וככאלה שיכולות לשמש ככלי לקידום צמיחה אישית ושינוי דפוסי התנהגות.